אז איך מצליחים לעשות את זה? :(
תקשיבו לזה:
שבוע שעבר הלכנו למסעדה האהובה עלינו באיזור. מסעדה מעולה, כזו שכותבים עליה בעיתונים והופכת את העיר שלנו למיוחדת. טובה מאוד.
התישבנו, העברנו מבט על התפריט שכבר מוכר ואהוב ואז הגיע המלצרית. הציעה את הספיישלים. התחילה לתאר את אחת המנות ואז בחרה תיאור ארטיסטי לציפס: " חתוך דק דק דק, יותר דק מהציפ'ס של מקדונלדס".
גלינג גלינג גלינג!!!!
רוצים כזה. אבל רק את הציפ'ס, כתוספת.
"אה, אי אפשר, זה רק למנה הזאת. ספור לפי מנות".
" אולי אפשר לבדוק אם ניתו לקבל מנה? עשית לי חשק". אמר הבחור שאיתי.
"אי אפשר"
"בטוח?" (הוא היה ממש נואש לציפס הדק דק הזה, יותר משל מקדולנדס).
"לא".
:(((((
טובבבבבב. התבאסנו. "מה זה ספור לפי מנות?" הוא אומר לי? " הם סופרים את התפוחי אדמה"?
כעבור 5 דקות.
המלצרית באה. "יודע מה? אני אביא לך טעימה...."
אההההה. למה לא אמרת את זה 10 דקות לפני?
נתת לו מה שהוא רצה אבל החוויה של התחינה כל כך הרסה.
אז איך לעשות את זה ככה שזה לא יתחרבן? כמה טיפים:
1. כשיש מנות מיוחדות, אפשר לעשות קצת עודף, ולהנחות את המלצרים שמי שמבקש באופן מיוחד יכול לקבל טעימה.
2. בתור נותן שירות, ביקשו ממכם משהו מיוחד? אל תגידו ישר "לא". לכו לשאול, לברר, תבדקו בשביל הלקוח מה אפשר לעשות ותשקפו לו מה אתם הולכים לעשות כדי להשיג את זה.
3.אל תכנסו לויכוחים על הלקוח. זה מיותר, אתם אף פעם לא "תנצחו". זה מושגים לא נכונים. זאת
לא תחרות. אתם תמיד רוצים להיות באותו צד יחד איתו.
שיהיו רק חווית טובות,
חגית