לא מזמן הייתה לי פגישה באחת מחברות הטכנולוגיה הגדולות בישראל. חברה שכולם רוצים לעבוד בה. מהחברות האלה שבמטבחונים שלהם אני רוצה לעבור לגור. מכונות קפה, מלא עוגיות ושוקולד, מגוןן של סוגי שתיה וקפה. והתזונאית שלי תהיה מאושרת לדעת שהייתה שם גם קערת ירקות עשירה.
במהלך הפגישה, שעסקה בהכשרת מנהלים בחברה, התברר כי ככחלק מתהליך הערכת העובדים השנתי, העובדים מבצעים רטרוספקטיבה למטרות שהציבו והוצבו להם בשנה הקודמת, ומדרגים בהתאם את ההצלחה שלהם.
שאלתי:" המטרות הללו, הן מופיעות במערכת?" והתשובה הייתה "לא"
"אז אולי על איזה לוח בעמדה?" ניסיתי
"לא"
אהההההה
" אז איך הם זוכרים מה היו המטרות?"
"אממ, הם מנסחים את המטרה מחדש בהתאם לעבודה שלהם בארגון"
אויש.
העובדים בארגון הזה בעצם משכתבים מחדש את המטרות שלהם לרגל ההערכה השנתית.
ייתכן, והם עובדים לפי ראשי פרקים שקשורים למטרה. אבל למה ללמד אותם שיטות שונות של הצבת מטרות אם המטרות הללו לא עומדות בפניהם ביום יום והם לא עסוקים בלהצליח להגיע אליהן, בזמן וביעדי המטרה שהוצבה (כדוגמת מודל SMART)
אז מה עושים?
עוצרים רגע ונושמים
מתיעצים
מוודאים שהשיטה שהחליטו עליה בארגון אכן מתאימה לתרבות הארגונית
אם קבענו שיטה של הצבת מטרות, ואנחנו נוכחים לראות שהעובדים לא עושים בה שימוש צריך לחשוב כיצד להתאים אותה לארגון
שואלים את העובדים מה הם חושבים:
אפשר לערוך קבוצות מיקוד שמורכבות ממדגם עובדי הארגון ולשאול אותם מה יעבוד עבורם בדרך הצבת המטרות. יש להבין מדוע השיטה לא עובדת, מדוע המטרות הללו לא מלוות את העובד לאורך היום יום שלו בעבודה? האם משהו במודל דרך הצבת המטרות לא עובד? האם העובדה שהמטרות לא נוכחות בחיי היום יום של העובד?